פדי גרופ מציגים: האתר הרשמי של אסף אשתר

"על קצה הלשון" – פינת השפה עברית



    פינת הלשון

     פינת הלשון והפעם – זו וגם זו...

     אחת הגולשות באתרי פנתה אליי בזו הלשון: "כחובבת מושבעת של הזמר העברי והלשון העברית אני תוהה מדוע כתב טשרניחובסקי בשירו "אני מאמין" -  "זו אני החולם שח"?

    מדוע כתב "זו" בלשון נקבה ו"אני החולם" בלשון זכר?

    את תשובתי לשאלתה אני חולק עמכם:

    המילה "זו" שמנוקדת בחולם (ZO), היא אכן בנקבה ומשמעותה זהה למילה "זאת".

    אבל טשרניחובסקי השתמש במילה אחרת לחלוטין. הוא כתב "זו" בשורוק (ZU). משמעות המילה (שכבר כמעט שלא משתמשים בה בעברית) היא "אשר" או "ש"...

    כשכתב המשורר "שחקי על חלומות זו אני החולם שח" הוא התכוון – את יכולה, מצדי, לצחוק על החלומות אשר אני החולם מספר לך עליהם... (אך אני מאמין להם ומאמין בהם...)


" מה הסיפור של השיר "-הסיפורים מאחורי השירים

   "אגדה יפנית".

בשנת 1972 יצא לאקרנים סרט הקולנוע של הבמאי אברהם הפנר "לאן נעלם דניאל וקס".

עלילת הסרט עקבה אחרי זמר ישראלי, ששהה שנים בארצות הברית והגיע לחופשת מולדת על מנת לחפש את חברו לתיכון, דניאל וקס, שהיה "מלך הכיתה" והשפיע על כל בני מחזורו דאז.

דמותו של הזמר גולמה ע"י השחקן-זמר ליאור ייני.

את מלאכת כתיבת המוסיקה לסרט הפקיד הבמאי בידי יוצר צעיר ומתחיל ששמו אריאל זילבר.

באחת הסצנות במהלך הסרט אמור היה אותו זמר (בגילומו של ייני) לשיר שיר מקורי. זילבר חיבר לחן לשיר החדש וגייס את אהוד מנור לטובת כתיבת המילים.

למנור הזכיר הלחן מנגינה יפנית, ובהשפעת ספר שקרא באותם ימים על יפן החליט הפזמונאי הפורה לתת לשיר החדש את השם "אגדה יפנית" ולגולל סיפור אגדה נוגה ומרגש.

לא כולם זוכרים את הסרט האיכותי של הפנר, אבל השיר "אגדה יפנית" הפך לאחד מנכסי צאן הברזל של המוסיקה הישראלית!

אגב, האם מצא הזמר הגולה את חברו משכבר דניאל ווקס? ואם כן – מה היו תוצאות הפגישה? לא אגלה לכם... תחת זאת אמליץ לכם לתור אחר הסרט המיוחד והיפה הזה ולצפות בו בעצמכם...                            

 

סיפור קטן על אגדה - "אגדת דשא"

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה ושמה "קיבוץ משמרות", חי לו זמר מקומי ושמו דני חנוך.

דני, שהיה בעל קול צלול ונעים, העריץ מאד זמר גדול ששמו הלך לפניו מקצה הארץ ועד קצה – אריק איינשטיין...

יום אחד, לקראת טקס שנערך בקיבוץ, פנה דני חנוך לאחיו הצעיר ששמו שלום: "קח את חברך הטוב, מאיר אריאל,
ויחד כתבו לי שיר על הווי הקיבוץ..." כך ביקש דני מאחיו הנער והוסיף:
"אם אפשר אשמח שהשיר ידמה בסגנונו ללהיטו הידוע של איינשטיין - יצאנו אט..."
שני הצעירים נענו למשימה ויצרו את "אגדת דשא"
(שיר שזכה לביצועים מפורסמים רבים: דודו אלהרר, חנן יובל, אושיק לוי, אריק איינשטיין ועוד).

האם אכן קיים קשר מוסיקלי בין שני השירים? בין שיר האהבה הנוגה ממלחמת השחרור "יצאנו אט" (של חיים חפר בלחנו של דוד זהבי) לבין שיר הווי הצעירים בקיבוץ משמרות "אגדת דשא"?...

נסו לשיר את המילים של שיר אחד בלחן של השיר השני... ולהפך...

"בשנה הבאה" 

המרפסת המופיעה בשורה הראשונה היא מרפסת בית הוריו של אהוד מנור בבנימינה.

לכאורה זהו שיר שמח שמתאר שנה טובה, אך מילות העידוד והבעת התקווה החוזרות ונשנות:
"עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה בשנה הבאה..."
מעידות על כך שהשנה האחרונה בעצם הייתה ממש לא טובה...

שיר זה אינו בהכרח שמח ואופטימי, אלא שיר של כמיהה לעתיד טוב יותר ושקט יותר...

אהוד מנור מאחל שכל העיתונים מלאי החדשות הרעות והמעיבות
יתעופפו להם ברוח ויהפכו לנחלת העבר...

אגב, אותה מרפסת של בית משפחת מנור פנתה מערבה, לכיוון הים.
ממנה ראו את השמש בשקיעתה.
בבית האחרון של השיר כתב מנור: "אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים והשמש תשקע בתוכן"...  

אבל נורית הירש כתבה לשיר הזה לחן כה קצבי וכה שמח עד שמנור
החליט לשנות ל: "והשמש תזרח בתוכן."

שתהיה לכולנו שנה שמחה של זריחות...

        

                                          
                                 "זמר נוגה"

את השיר "זמר נוגה" כתבה רחל בלובשטיין סלע, המוכרת יותר בשמה – רחל המשוררת.

לרחל היה חלום – לתרום את חלקה לישוב היהודי בארץ ישראל כמומחית לחקלאות.

היא ארזה את מיטלטליה הדלים ויצאה לצרפת ללמוד אגרונומיה באוניברסיטת טולוז. בצרפת פגשה רחל מהנדס יהודי ושמו מיכאל ברנשטיין. היא קשרה את נפשה בנפשו. כשעזבה רחל את צרפת ומושא אהבתה הגדולה נשאר אי שם הרחק, פנתה אליו המשוררת בשיר הגעגועים: "התשמע קולי, רחוקי שלי?..."

בסוף השיר מבטיחה רחל לחכות עד כבות חייה לאהובה... ממש כמו סולווג...

(סולווג היא דמות מתוך המחזה "פר גינט" של המחזאי הנורבגי המפורסם הנריק איבסן. סולווג מאופיינת כאישה כנועה המחכה עד כלות לאהובה היוצא לנדודים ארוכים והרפתקאות מתמשכות).

לבסוף, בעידוד אחייניתה הקטנה, החליטה רחל להחליף את השם הלועזי לשם ארצישראלי תנ"כי... שמה שלה... "כחכות רחל לדודה"...  

 
"את תלכי בשדה" המוכר גם כ- "האומנם".

בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר לארץ ישראל החלו להגיע שמועות על הזוועות ומצוקת היהודים באירופה, יצא המשורר נתן אלתרמן בקריאה לכל שאר המשוררים. לדעתו בתקופה כזו אין לכתוב על רגשות אישיים, על נופים, שדות ושלוות טבע... יש להקדיש את הכתיבה לזעקה
ומחאה הנוגעות לצוק העתים.
המשוררת לאה גולדברג לא הסכימה עם אלתרמן.
היא עמדה על זכותה ליהנות מרגעי חסד ושלווה...
השואה, למרבה המזל, לא הגיעה לתחומי ארץ ישראל, ועל כך אין שום סיבה לרגשות אשם. אפשר להתחבר לטבע ולנוף, מותר ליהנות מהשלווה ומהדברים הפשוטים
ללא חובת שותפות נצחית לגורל העם...
ההיתר להתבדל מזוועות המלחמה וללכת בדרכי רוגע מובע בפירוש לקראת סוף השיר: "את תלכי בשדה לבדך, לא נצרבת בלהט השריפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם..." 
 
 

"ים השיבולים"

לקראת חג השבועות, הלא הוא חג הקציר, נזכרתי בשיר האלמותי של הגבעטרון -
 "ים השיבולים".
 

באחת מההופעות של "כל המילים השמחות" עלה באופן אקראי הנושא "ים". מישהו בקהל ביקש את השיר "ים של דמעות". סיפרתי שאת השיר כתבה זמירה חן והלחין רפי גבאי ומיד פצחנו בשירה אדירה שמשלבת בין זוהר ארגוב לבין נינט.

בתום השיר המסתלסל והקורע, עדיין במסגרת הנושא "ים", תבע משתתף אחר בקהל את השיר "ים השיבולים". מיד נזדעק הראשון וקרא: "איך עברת ככה משיר מזרחי לשיר של אשכנזים?!".

פניתי אליו בנחת וסיפרתי שאת השיר "ים השיבולים", אותו הוא מכנה "אשכנזי", כתב יצחק קינן שנולד במרוקו. הלחן, לעומת זאת, שייך לחיים אגמון – יליד טורקיה. זאת אומרת שמרוקני וטורקי כתבו את השיר ה"אשכנזי" הזה... ללא שהיות נוספות שרנו בצוותא את "ים השיבולים" בתחושה נהדרת שכולנו ישראלים (ובאמת לא חשוב מאיזו עדה)...

 

 

 

 

 

 

 

לפרטים והזמנת הופעות

שם:
טלפון:
דוא"ל:

 להזמנות : פדי גרופ מוסיקה והפקות  6486860 03 |pedi.co.il